אורטופדיה כתף - המיתוסים אודות פציעות כתף באימוני כושר

"הייתי עושה דחיקה/ משקולות חופשיות/ ____(השלם את החסר)", אבל נראה לי זה דופק את הכתף". אם לא שמעתם את המשפט הזה, כנראה שלא הייתם בחדר כושר כבר הרבה זמן.

המיתוס לגבי פציעות ספורט בכלל, ופציעות כתף בפרט, כתוצאה מאימוני התנגדות מצטרף לשורה ארוכה ומאוד לא מכובדת של אמונות תפלות. אורטופד מומחה כתף יכול לבלות יותר זמן בניסיון להפריך חלק מהמיתוסים הללו (שרובם מופרכים מעיקרם...).

לצערנו, מנתח אורטופדי בדרך כלל ניחן בקווי אישיות "ביצועיסטים", ומבין טוב מאוד שאת הפציעה הקשה ביותר קל יותר לשנות מתפיסות עולם.

עבדכם הנאמן לעומת זאת ינסה להתעלם מהאמת המרה הזו, ולנסות בכל זאת להסדיר את הנכון (ובעיקר את תלי התלים של הלא נכון) לגבי כתפיים, חדר כושר, ומה שביניהם.

1.      פציעות כתפיים= פציעת הספורט הנפוצה ביותר

לא נכון ולא רלוונטי. לא נכון, משום שהסטטיסטיקה של כל מכון אורטופדי בעולם מראה שהמפרק הנוח ביותר להיפצע באימון התנגדות (וברוב סוגי הספורט...) הוא הברך. לא רלוונטי, משום שמה שמעניין אתכם הוא לא החלק היחסי (זה מעניין יותר אורטופד מומחה כתף, שנאבק על פציינטים מול מנתח אורטופדי מתת התמחויות אחרות...) אלא האבסולוטי. וכאן מגיעים למיתוס הבא:

2.      אימוני התנגדות הם הגורם מס' אחד לפציעות ספורט

ממש לא נכון (האצבעות שלי רועדות כשאני מקליד את האמירה, שנפוצה כמעט באותה מידה כמו שהיא שקרית). רוצים מספרים? בבקשה. האינדקס הכי טוב לעניינו קרוי "שיעור ספורט פר שעות פעילות", ובעברית פשוטה- כמה פציעות בחומרה מסוימת (בדרך כלל ה"קאט אוף" הוא יעוץ של מנתח אורטופדי או פניה למסגרת מכון אורטופדי /פיזיותרפיה) בממוצע מתרחשות כל כמות מסוימת (בדרך כלל 1000 שעות) של אימון.

במקום הראשון? קרב צמוד בין פוטבול אוסטרלי, רוגבי והיאבקות חופשית. בעשרת המקומות הראשונים? 8 מתוך עשרה הם סוגי אומנויות לחימה. ב-50 הראשונים? כמעט כל משחקי הכדור, וגם לא מעט אתלטיקה, כולל ריצה ושחיה. חדר כושר? אי שם בעשור השמיני, עם פי 10 פחות פציעות מאשר כדורגל לדוגמא.

3.      עבודה עם משקלים חופשיים מגדילה סיכוי לפציעות בכתף

טוב, הבנתם כבר שאם רשמתי את זה כ"מיתוס", זה מן הסתם לא נכון... האמת היא שגם פה הכל עניין של מידה ומינון. אורטופד מומחה כתף רגיל לעבוד עם אנשים חולים, ולכן חלקם מפתחים "זהירות יתר" בכל הקשור לאימונים. ברור שמה שמתאים במסגרת מכון אורטופדי שיקומי לא נכון לגבי האוכלוסיה הכללית (והבריאה).

הייחוד של משקלים חופשיים, "תרגילי הבסיס" כמו דחיקה בשכיבה או בעמידה, מתח, משקולות חופשיות, ועוד ועוד, הוא עליה בדרגות החופש. דרגות חופש= טווח התנועה האפשרית. תחשבו על מכשיר דחיקה ("חזה")- המכשיר מאפשר תנועה יחידה, רק קדימה- אחורה.

עכשיו תשוו אותו לדחיקת מוט- המוט יכול לזוז גם לצדדים, "לברוח" לכיוון הראש או הרגליים וכו'. עכשיו תחשבו על משקלים חופשיים ("דאמבלס")- כאן בנוסף לתנועות של המוט, כל יד יכולה לברוח לכל כיוון. בכל מעבר כזה הגדלנו את דרגות החופש.

כיוון שבסופו של דבר התנועה של התרגיל היא פחות או יותר אותה תנועה, המשמעות היא שהגוף שלנו צריך "לעבוד קשה יותר" ככל שיש דרגות חופש רבות יותר.

במכשיר היה עליו "לדאוג" רק להזיז את הידיות קדימה (בעיקר שריר החזה העיקרי). במוט, ויותר מכך במשקולות החופשיות, היה עליו למנוע גם תנועה לצדדים- על ידי כיווץ של שרירים נוספים, שזוכים לכינוי (המזלזל, ושלא בצדק...) "מייצבים".

בנוסף, כדי למנוע את אותן "בריחות", כמובן שגם מערכת העצבים שלנו עבדה לא מעט- החל מהבקרה העילית, כמו קואורדינציה, וכלה בפונקציות "נמוכות" יותר כמו פרופריורצפציה (תפיסת מצב, אחד החושים החשובים ביותר לכל אורטופד מומחה כתף).

התוצאה- כל המדדים הללו השתפרו, ויסייעו למנוע פציעות כתף בעתיד.

כדאי לקרוא על הרופא שלכם על מנת להכירו טוב יותר - ד"ר רם ירון

בעוד אורטופד מומחה כתף ימליץ לעיתים להמנע מפעילות בפצועים, האוכלוסיה הכללית מומלצת בחום לשלב גם אימוני התנגדות, לא רק כחלק משמירה על אורך חיים בריא "כללי" אלא גם כמניעה ישירה של פציעות כתף אפשריות, הן במסגרות ספורטיביות והן מחוץ להן.