כאבי ברכיים אצל חיילים - לצאת מהצבא עם ברכיים שלמות

סביר להניח שאם נעשה סקר בקרב בני נוער בגיל 18-21 ברחבי העולם, הישראלים יתבררו כלוחמים טובים יותר אך גם כמי שסובלים יותר מבעיות ברכיים.
כיצד אפשר להתמודד עם זה? במאמר נוסף בסדרת כאבי ברכיים

בארצנו ידועת הקרבות התחום של אורטופדיה ברכיים עוסק רבות בטיפול במצבים השונים שיכולים לגרום לכאבי ברכיים בחיילים. אין זה מקרי שלא מעט מהצעירים אחרי גיל 18, חשים שהברכיים שלהם כבר "זקנות". ככה זה שעושים מסעות ורצים בהרים

אבחנה ואבחנה מבדלת

כמו בתחומי בריאות רבים אחרים, שום בדיקה אבחנתית לא יכולה להחליף את שיפוט דעתו וניסיונו הקליני של אורטופד מומחה או רופא מאבחן אחר, הנשען על היסטוריה רפואית (אנמנזה) מפורטת ובדיקה גופנית מלאה. אפילו בדיקות ההדמיה הטובות והיקרות ביותר (MRIלדוגמא) מתקרבות לרגישות (יכולת זיהוי) של 95-99 אחוז לכל היותר, ומצבים שונים כמו מיקרו-קרעים בלתי ניתן לאבחון (מלבד ה"חוש הקליני" של אורטופד מומחה) כלל.

הגורמים לכאבי ברכיים בצעירים החשופים לפעילות גופנית ולעיתים גם פציעות יכולות להיות רבות, ולכן השאלה הראשונה שישאל כל מנתח אוטופדי תכוון לתחילת ואופי הכאב: האם מדובר בהופעה חדה (אקוטית), בעקבות מאורע מסויים (קפיצה, חבלה וכו') או הופעה הדרגתית, מה מחמיר ומה מקל על הכאב וכו.

סיבות נפוצות לכאבי ברכיים והופעתן

ברוב המקרים בחיילים בריאים ההופעה של הכאב לראשונה תהיה חדה, אם כי תיתכן הטבה ספונטנית (ללא טיפול) בכאב, שיכול לחזור מאוחר יותר (כמה שבועות עד חודשים) בצורה "ספונטנית" לכאורה.

הסיבות ה"מדאיגות" יותר שדורשות תשומת לב של מומחה אורטופדייה ברכיים, ולעיתים אף התערבות של מנתח אורטופדי, הן:

קרע ברצועה הצולבת הקדמית (ACL)- הרצועה הגדולה הזו מונעת פריקה (דיסלקציה) של עצם השוק קדימה, ולכן יכולה להפצע במצבים של נחיתה לא מבוקרת (כמו במקרה של קפיצות ונפילות) או פציעה טראומטית אחרת. האבחנה היא בראש ובראשונה קלינית, ובמידה וקיים חשד ניתן להתקדם לדימות מגנטי (MRI).

המיקום העמוק יחסית של הרצועה הופך אותה כמעט ולא נגישה לדימות באמצעי הזמין והזול יותר: אולטרא סאונד.

מנתח אורטופדי שחושד בקרע כזה בדרך כלל ימליץ על המנעות מוחלטת ממאמץ גופני משמעותי ולא מבוקר (high impact) כמו ריצות, קפיצות, וספורט מגע, אם כי ברוב המקרים ניתן בקלות למצא פעילויות אחרות לשמירה על הכושר הגופני עד להמשך הבירור והטיפול (שיכול לארך יותר מחצי שנה במסגרת הצבא), בעיקר חתירה, אימוני משקולות ובדרך כלל גם אימוני אליפטיקל (קרוס- טריינר).

במקרים קלים ניתן לפתור את הבעיה באמצעות פיזיותרפיה לחיזוק שרירי הירך האחוריים (hamstrings), ש"מפצים" על הרצועה החלשה, וכעבור חודשיים עד שישה חודשים לחזור לפעילות מלאה. במקרים קשים מאוד, לאחר הדגמה בMRI, יש לנתח.

קרע במניסקוס המרכזי- המניסקוסים הם מבנים סחוסיים בצורת האות C, שעוזרים להחזיק את עצם הירך (הפמור) במקום ולהקטין חיכוך במפרק הברך. מסיבות ביומכאניות, המניסקוס המרכזי (כלומר השמאלי בברך ימין והימני בברך שמאל) הרבה יותר חשוף לחבלות וקרעים. לצערנו הרב המבנה הסחוסי הזה זוכה לאספקת דם מאוד מוגבלת, מה שמקשה על ההחלמה (בעיקר בחלקים המרכזיים) בעקבות קרעים.

קרע במניסקוס יכול ליצור חתיכה "חופשית" של סחוס שתפצע ותגרום לנזקים בתוך המפרק, ומה גם שללא ההגנה של המניסקוס מפני חיכוך העצמות יכולות להשחק במהלך עשרות השנים הבאות (וליצור מצב אופייני לגיל הזיקנה: אוסטאוארטריטיס).

אחרי הבדיקה הגופנית, אורטופד מומחה בדרך כלל יזמין בדיקת אולטרסאונד, ולעיתים יהיה צורך גם בבדיקת MRIבהמשך. המשך הטיפול הוא לפי שיקול דעתו של מומחה אורטופדייה ברכיים: קרעים קטנים יכולים להרפא לבד, אולם ברוב המקרים יש צורך בהתערבות מנתח אורטופדי.

אם הקרע קטן דיו, הניתוח מוגבל ל"שיוף" הקרע למניעת פציעת המפרק על ידי החלקים החדים שלו. בקרעים גדולים יותר אין מנוס מלתפור. רוב הניתוחים נעשים בצורה ארטרוסקופית ("חור מנעול"), והחזרה לפעילות מלאה דורשת בדרך כלל 6 חודשי שיקום.

כדי להתמודד עם כאבי ברכיים בצבא, אפשר לשים תחבושות אלסטיות ששומרות על הסחוס,  לעצור ולנוח ולא ליצור עומסים על הברכיים, ולמהר לפנות אל אורטופד