אוסגוד שלטר - הגורמים ודרכי טיפול בקרב ילדים ומבוגרים

מפרק הברך מורכב ממספר מרכיבים, כולל עצמות, רצועות, גידים וסחוס, כולם עובדים יחד כדי לספק יציבות ולאפשר תנועה. לגיד הפיקה, המחבר בין הפיקה (פיקת הברך) לשוקה, תפקיד מכריע בהעברת כוחות משרירי הירך לרגל התחתונה.

במקרה של אוסגוד שלטר, ישנה משיכה או מתח מוגזמת בגיד הפיקה, מה שמוביל לגירוי ודלקת בנקודת ההתקשרות על השוקה. מתח זה נגרם לעתים קרובות על ידי פעילויות חוזרות ונשנות הכוללות קפיצה, ריצה או שינויי כיוון מהירים, כמו אלו הנפוצים בספורט כמו כדורסל, כדורגל והתעמלות.

בתקופות של צמיחה מהירה, המתרחשות בדרך כלל בגיל ההתבגרות, העצמות צומחות בקצב מהיר יותר מאשר השרירים והגידים. חוסר איזון זה יכול לתרום עוד יותר למתח המוגבר בגיד הפיקה, מה שהופך את המתבגרים לרגישים יותר לפתח אוסגוד-שלאטר.

כתוצאה ממתח מוגבר זה ולחץ חוזר על גיד הפיקה, הגוף יוזם תגובה דלקתית. דלקת זו עלולה לגרום לכאב, נפיחות בקרסול ורגישות ממש מתחת לפיקת הברך. במקרים מסוימים עלולה להתפתח גם בליטה גרמית, שהיא ניסיון הגוף לתקן את האזור המגורה.

מי נמצא בסיכון? פתירת הסיבות לאוסגוד-שלטר

אוסגוד-שלאטר משפיע בעיקר על אנשים פעילים, במיוחד מתבגרים שעוברים קפיצות גדילה. בנים בין הגילאים 10 עד 15, ובנות בין הגילאים 8 עד 13, נפגעים יותר. עם זאת, זה יכול להופיע גם אצל מבוגרים העוסקים בפעילויות המפעילות לחץ על מפרק הברך.

אחד הגורמים העיקריים לאוסגוד-שלטר הוא מתח חוזר על גיד הפיקה. פעילויות הכרוכות בקפיצות תכופות, ריצה או שינויים פתאומיים בכיוון יכולות להגביר את הסיכון. ענפי ספורט כגון כדורסל, כדורגל, כדורעף והתעמלות, הדורשים תנועות אלו, קשורים לעתים קרובות לשכיחות גבוהה יותר של אוסגוד-שלטר.

גורם נוסף שעלול לגרום למצב הוא תקופת הצמיחה המהירה בגיל ההתבגרות. במהלך תקופה זו, העצמות צומחות בקצב מהיר יותר מאשר השרירים והגידים, מה שמוביל לחוסר איזון זמני. קפיצת גדילה זו מפעילה עומס נוסף על גיד הפיקה ויכולה להגביר את הסבירות לפתח אוסגוד-שלאטר.

גורמים מסוימים עשויים גם להגביר את הרגישות של אדם לפתח מצב זה. אלה כוללים גמישות לקויה, חוסר איזון בשרירים וטכניקות אימון לא נכונות.

אנשים עם חריגות אנטומיות, כגון פיקת הברך ברכיבה גבוהה או שרירי ארבע ראשי תפוסים, עשויים גם להיות מועדים יותר ל- אוסגוד-שלאטר.

חשוב לציין שלא כל מי שעוסק בספורט או עובר קפיצת גדילה יפתח את אוסגוד-שלטר. המצב הוא רב גורמים, ושילוב של נטייה גנטית, ביומכניקה וגורמים סביבתיים משחקים תפקיד בהתפתחותו.

איך מאבחנים? תהליך הזיהוי של אוסגוד-שלטר

אבחון אוסגוד-שלאטר כרוך בשילוב של בדיקת היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה. כאשר מטופל מציג כאב או נפיחות בברך, איש המקצוע הרפואי יתחיל באיסוף מידע על הסימפטומים שלו, רמת הפעילות הגופנית שלו וכל שינוי אחרון ברמת הפעילות שלו. זה עוזר לבסס קשר אפשרי בין התסמינים למצב.

במהלך הבדיקה הגופנית, איש המקצוע הרפואי יבדוק היטב את הברך לאיתור סימני דלקת, רגישות ונפיחות. הם עשויים גם להעריך את טווח התנועה והכוח של מפרק הברך. הרופא עשוי להפעיל לחץ על גיד הפיקה כדי לעורר כאב, שהוא מאפיין נפוץ של אוסגוד-שלאטר.

ניתן להזמין בדיקות הדמיה, כגון צילומי רנטגן, כדי לאשר את האבחנה. צילומי רנטגן יכולים לסייע בזיהוי הפרעות הנראות לעין במפרק הברך, כגון בולטת גרמית או פיצול של פקעת השוקה. במקרים מסוימים, ניתן להמליץ על MRI (הדמיית תהודה מגנטית) כדי לספק תצוגה מפורטת של הרקמות הרכות ולשלול גורמים אפשריים אחרים לכאבי ברכיים.

חשוב לציין כי האבחנה של אוסגוד-שלאטר מבוססת בעיקרה על ממצאים קליניים, ובדרך כלל משתמשים בבדיקות הדמיה כדי לתמוך באבחון ולא ככלי האבחוני היחיד. השילוב של היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה מסייעים להבטיח אבחנה מדויקת ותוכנית טיפול מתאימה.

האם פיזיותרפיה וטיפול בגלי הלם יכולים לעזור?

פיזיותרפיה וטיפול בגלי הלם יכולים להועיל בניהול הסימפטומים של אוסגוד-שלאטר וקידום הריפוי. גישות טיפול לא פולשניות אלו שואפות להפחית את הכאב, לשפר את הגמישות ולחזק את הברך הפגועה.

•  פיזיותרפיה לאוסגוד-שלטר: לפיזיותרפיה יש תפקיד מכריע בטיפול באוסגוד-שלטר, במיוחד בילדים ובני נוער. פיזיותרפיסט יתכנן תוכנית אימונים אישית המתמקדת במתיחות וחיזוק שרירי הארבע ראשי, שרירי הירך האחורי ושרירי השוק. תרגילים אלו עוזרים לשפר את איזון השרירים סביב מפרק הברך, להקל על המתח בגיד הפיקה ולהפחית את הלחץ על פקעת השוקה. בנוסף, הפיזיותרפיסט עשוי להשתמש בטכניקות כגון טיפול ידני, טיפול בקרח ואולטרסאונד כדי להמשיך לנהל כאב ודלקת.
• טיפול בגלי הלם ב- אוסגוד-שלטר: טיפול בגלי הלם, הידוע גם בשם Extracorporeal Shock Wave Therapy (ESWT), הראה תוצאות מבטיחות באוסגוד-שלטר. הליך לא פולשני זה כולל העברת גלי קול בעלי אנרגיה גבוהה לאזור הפגוע. גלי ההלם ממריצים את זרימת הדם, משפרים ריפוי רקמות ומפחיתים כאב. ESWT מבוצע בדרך כלל במספר פגישות, ומספר הפגישות עשוי להשתנות בהתאם לחומרת המצב. אפשרות טיפול זו מועילה במיוחד לאנשים שלא הגיבו היטב לאמצעים שמרניים.
• טיפולים משלימים: בנוסף לפיזיותרפיה וטיפול בגלי הלם, ניתן להמליץ גם על טיפולים משלימים אחרים לטיפול באוסגוד-שלטר. אלה עשויים לכלול שימוש בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) להקלה על כאב ולהפחתת דלקת, מריחת שקיות קרח על הברך הפגועה ושימוש בסמכים או רצועות לברך כדי לספק תמיכה ולהפחית את הלחץ על הפיקה.

מתי יש צורך בניתוח?

ניתוח עבור אוסגוד-שלטר נחשב בדרך כלל כמוצא אחרון והוא שמור למקרים בהם טיפולים שמרניים לא הצליחו לספק הקלה מספקת או כאשר המצב הופך לחמור ומשפיע באופן משמעותי על הפעילות היומיומית.

• כאב מתמשך ומגבלות תפקודיות: ניתן להמליץ על ניתוח אם האדם ממשיך לחוות כאב מתמשך למרות טיפולים שמרניים כגון פיזיותרפיה, טיפול בגלי הלם ותרופות. בנוסף, אם הכאב מגביל באופן משמעותי את יכולתו של האדם להשתתף בספורט או בפעילויות גופניות אחרות, ניתוח עשוי להיחשב כאופציה מעשית.
• עיוות חמור או חוסר יציבות: במקרים מסוימים, אוסגוד-שלטר יכול להוביל להתפתחות של בולטת גרמית או עיוות סביב פקעת השוקה. זה יכול לגרום לבעיות מכניות, כגון אי יציבות הפיקה או קושי בתנועת הברך. אם אמצעים שמרניים לא מצליחים לטפל בהפרעות מבניות אלו, ייתכן שיהיה צורך בניתוח כדי לתקן את העיוות ולהחזיר את תפקוד הברך התקין.
• פיצול של פקעת השוק: במקרים נדירים,  אוסגוד-שלטר יכול להוביל לפירוק או הפרדה של פקעת השוק מעצם השוק. מצב זה, המכונה שבר אבולציה, עשוי לדרוש התערבות כירורגית כדי ליישר מחדש ולייצב את העצם השבורה.
• השפעה על איכות החיים: אם אוסגוד-שלטר משפיע באופן משמעותי על איכות החיים של הפרט, גורם לכאב מתמשך, קושי בניידות ומצוקה פסיכולוגית, ניתוח עשוי להיחשב כאמצעי לשיפור הרווחה הכללית ויכולות התפקוד שלו.

למה הקרסול נפוח? הבנת תסמינים קשורים של אוסגוד-שלטר

נפיחות בקרסול היא סימפטום שכיח הקשור למחלת אוסגוד-שלטר. בעוד שהמצב משפיע בעיקר על פקעת השוקה, בולטת הגרמית ממש מתחת לברך, זה יכול להוביל גם לתסמינים משניים באזורים שמסביב.

הנפיחות בקרסול היא לרוב תוצאה של דלקת וגירוי הנגרמים מהמצב. כאשר פקעת השוקה הופכת לדלקתית, דלקת זו עלולה להתפשט לגידים ולשרירים הסמוכים, כולל אלה הנמשכים עד הקרסול. זה יכול לגרום להצטברות נוזלים ונפיחות במפרק הקרסול.

בנוסף, הלחץ והעומס החוזרים על מפרק הברך הנגרמים על ידי Osgood-Schlatter יכולים להשפיע על הביומכניקה של הגפה התחתונה, מה שמוביל לשינוי דפוסי הליכה. זה יכול להפעיל לחץ מוגבר על מפרק הקרסול, מה שמוביל לנפיחות נוספת ואי נוחות.

חשוב לציין שנפיחות בקרסול עשויה להיגרם גם מגורמים אחרים שאינם קשורים לאוסגוד-שלאטר. גם פציעות בקרסול, כגון נקעים או מתיחות, עלולות לגרום לנפיחות. לכן, חיוני להתייעץ עם איש מקצוע רפואי לאבחון מדויק וטיפול מתאים.

ניהול נפיחות בקרסול הקשורה לאוסגוד-שלאטר כרוך בטיפול בגורם הבסיסי למצב. זה עשוי לכלול טיפול במנוחה, קרח, דחיסה והגבהה (RICE) כדי להפחית דלקת ולהקל על נפיחות. תרגילי פיזיותרפיה ומתיחות יכולים לעזור לשפר את הביומכניקה של הגפה התחתונה ולהפחית את הלחץ על מפרק הקרסול.